גרמניה

יינות גרמניה הולכים ותופסים מקום של כבוד בין יינות העולם. לצד הריזלינג הנהדר מייצרים בגרמניה מגוון מרשים של יינות.

ניתן לעקוב אחר ההיסטוריה של ייצור יינות בגרמניה למאה ה- לספירה. אמנם כבר בתקופת הרומאים נטעו גפנים אך עיקר הפעילות בשלב זה היתה באזור אלזס וכן באזור Pfalz. תחת הקיסר Charlemagne התפתח גם ייצור היינות באזורי ה Mosel Saar Ruher והסביבה. כמו באזורים אחרים באירופה, גם בגרמניה היה לכמורה תפקיד חשוב בהפצת ייצור היין. באזורים שלא היו חלק מהאימפריה הרומית ההיסטורית, בעיקר במזרח גרמניה, הפיצו הנזירים את ייצור היינות. במהלך ימי הביניים הכנסיה כמו גם נסיכים המשיכו והפיצו את תרבות צריכת היין וייצור היין ברחבי גרמניה. גם למעמד הבורגנות היתה בעלות על כרמים.

למרות שמימדי הייצור בגרמניה לא התחרו באילו של צרפת ואיטליה במהלך ימי הביניים, היה עודף יינות לשוק המקומי, מה שהצריך מסחר ביינות וייצוא היינות למדינות נוספות. המסחר הזה ביסס את מעמדם של יינות גרמניים בצפון אירופה.

לאורך הדורות התפתחה קלאסיפיקציה למערך הכרמים ובמהלך המאה ה-19 התגבשה מסורת מודרנית בגרמניה. זאת יחד עם מעבר לבעלות פרטית על הכרמים במקרים רבים כאשר הכנסיה איבדה את נכסיה לאחר המהפיכה הצרפתית. במדינות השונות בגרמניה החלו להגדיר רמות איכות ליינות וכן להבדיל בין יינות על פי זמן הבציר בכרם ורמת בשלות הענבים. אולם, מגיפת הפילוקסרה, המהפיכה התעשייתית בגרמניה ולאחריה המשברים הכלכליים הגדולים ומלחמות העולם פגעו קשות בתעשיית היין הגרמנית.

החל משנות החמישים של המאה ה-20 חלה עלייה מתמדת באיכות היינות הודות לשיטות טיפול מודרניות בכרמים, בחירת קלונים מתאימים לכרמים וכן מחקר מעמיק באיכות הטרואר לצד אימוץ טכנולוגיה מודרנית להבטחת איכות היינות. בשנת 1971 הוגדרו חוקי ייצור היין בגרמניה, אולם יצרנים רבים רואים בהם מכשול ומנסים לשנותם או להתעלם מהם. בכרמים ניתן לייצר יינות שונים על פי רמת בשלות הענבים. מה שמחייב מעברים חוזרים ונשנים לבציר בכרם יחיד.

QBA – יינות איכות מאזור ייצור יין מוגדר.   יינות המיוצרים מענבים ברמות בשלות גבוהה יותר מוגדרים כ- QMP ברמות שונות על פי אותה בשלות:

Kabinett

Spatelese

Auslese

Beerenauslese

Trockenbeerenauslese

Eiswein

בכל בציר אחוז הענבם אשר מגיעים לבשלות המתאימה ומוגדרים ברמות השונות של ה-QmP משתנה. המספרים נעים בין בצירים עם רק 7% ועד 85%. על מנת להתמודד עם מצב זה חלו שינויים בחוקי היין בגרמניה. בשנת 1982 נוספה קטגורית Landwein אשר מקבילה ל Vin de Pays בצרפת. ובשנות ה-90 המשיכו לפתח את ייצור יינות האיכות ולקבוע חוקים מתאימים. במקביל ישנו מאמץ להגביל את היבולים הגבוהים הנהוגים בכרמים ברחבי גרמניה. יש לציין כי יצרני יינות איכותיים מקפידים על יבולים נמוכים לצד טיפול מסור בכרם וביקב.

ריזלינג הנו הזן החשוב ביותר בגרמניה. הריזלינג נטוע בחלקות הטובות ביותר באזורי המוסל, פפאלץ, נאהה וכן ריינגאו. באזורים פחות טובים ובטרואר פחות מתאים אין לריזלינג סיכוי להגיע להבשלה מלאה. יש לציין כי ההתחממות הכללית ועליית הטמפרטורות בכל רחבי העולם היטיבה עד כה עם גרמניה מאחר והיא מאפשרת הבשלה מלאה של הריזלינג כמעט בכל בציר, מה שבשנות הששים של המאה העשרים נראה כחלום רחוק ורק בציר אחד או שניים בכל עשור הגיעו לרמת הבשלה מלאה.

במהלך המאה העשרים פנו ברחבי גרמניה גם לזן המולר תורגאו המבשיל מוקדם ובקלות יחסית. יינות מולר תורגאו חסרו את עמוד השדרה של הריזלינגים הגדולים וייצרו יינות פשוטים יחסית. כיום ריזלינג חזר לקומו הטבעי והוא הזן הנטוע בגרמניה.

הזן השלישי הנטוע בגרמניה הינו הסילבנר ובאזור פרנקן יוצרים ממנו יינות טובים יותר מאשר הנסיונות לייצר ריזלינג. גם באזור ריינהסן הוא נטוע בצורה נרחבת למדי. בכרמי גרמניה ניתן למצוא גם גווירצטרמינר, פינו גרי ועוד. 

ההתפתחות המשמעותית בשנים האחרונות הינה בזנים אדומים כ40% מכרמי גרמניה נטועים היום זנים אדומים. נטיעות הפינו נואר (ספטבורגונדר בגרניה) גדלו בצורה מרשימה ולצדם נתן למצוא גם את זן ה דורנפלדר בעיקר באזור הפפאלץ.

 

Rheingau

למרות שהאזור מוכר בזכות היינות הלבנים ובעיקר הריזלינג הנפלא שלו, ניתן למצוא לא מעט כרמי פינו נאר בשנים האחרונות. בשמות הכרמים החשובים משתלב השם Berg באזור זה.  הכרמים נטועים בגדות נהר הריין לעתים בשיפוע קיצוני במיוחד. בשנים האחרונות מורגש מעבר באזור מיינות קינוח כגון Beerenauslese  וכן Trockenbeerenauslese ליינות יבשים וכיום הרוב המכריע יבשים, כאשר הטובים ביותר מוגדרים Estes Gewachs. הגדרה זו מבוססת על הגדרת הכרמים משנת 2000 אשר באופן נדיב למדי הגדירה כ-35% מהכרמים ברמה המקבילה לגראנד קרו הבורגוני.  

 

המוזל התיכוני

כרמי המוסל התיכוני נטועים ריזלינג באחד מאזורי היין היפים והחשובים בעולם. מעבר לאקלים יוצא הדופן באזור ניתן להצביע על  אדמת הצפחה (סלעים אשר נוצרו כתוצאה משינויי טמפרטורה קיצוניים, ומופיעים כפרוסות עבות של סלע) והאדמה הוולקנית העשירה במינרלים וכן על גילן המופלג של גפני הריזלינג בכרמים אשר יחד יוצרים יינות ריזלינג נפלאים.

בשנת 1868, נערכה חלוקה של כרמי המוזל שעשה השלטון הפרוסי למטרות מיסוי. חלוקה זו קדמה לחלוקה בבורגון, ועודכנה לאחרונה על ידי Stuart Pigott ו- Hugh Johnson, באטלס היין של גרמניה שהוציאו בשנת 1995. כיום אין הכרה רשמית בכרמים על חלוקה זו אך היא משמשת כורמים ויצרנים רבים בפועל.

 

Rheinhessen

בדומה לאזור הפפאלץ, אחד מאזורי היין המעניינים בגרמניה כיום. יין מייצרים באזור כבר מתקופת הרומאים וישנו אזכור לריזלינג כבר בשנת 1402, אך לפני כמה עשורים יין איבד מחשיבותו והפך משני ביחס לגידולים נוספים. בעשור האחרון אנו עדים להתלהבות של יצרנים צעירים אשר חוזרים לכרמים הוותיקים ומוצאים טרוארים חדשים מהם לייצר יינות ברמה הגבוהה ביותר.

כיום נטוע האזור מגוון מרשים מאוד של זנים.  מולר תורגאו נטוע בכ-16%, ולצדו נטועים דורנפלדר האדום, ריזלינג, סילבנר, פינו נואר ועוד. 

Nahe

האזור ממוקם בין המוזל, ריינגאו ורייהסן. נהר הנאהה זורם במקביל למוזל. הכרמים נטועים במיקומים הפונים דרומה על מנת לאפשר הבשלה ראויה.  תשומת לב בינלאומית ליינות האזור הינה חדשה יחסית.  יינות אזור נאהה משלבים את הריכוז ויכולת היישון של יינות המוזל יחד עם המינראליות של יינות אזור הריין.

Pfalz

הפפאלץ הינו אזור היין הגדול ביותר בגרמניה, צפונית לאלזאס שבצרפת. זהו האזור עם שעות השמש הרבות ביותר בגרמניה וכמות הגשמים המועטה ביותר.  בשנים האחרונות ישנה התרגשות, התחדשות ויינות נהדרים המיוצרים הן מריזלינג והן מזנים נוספים, כ-40% מיינות הפפאלץ הינם אדומים. ככלל, ריזלינג הוא הזן הנטוע ביותר אולם לצדו ניתן למצוא בין היתר גווירצטרמינר, דורנפלדר, מעט מולר תורגאו, פינו גרי, פינו בלאן, פינו נואר ואף  קברנה סוביניון. כשני שליש מיינות האזור מוגדרים יבשים. כבר בשנת 1828 נערך סקר של הכרמים לצרכי מס כמו באזורים אחרים בגרמניה.  

ליינות גרמניה >