פורטוגל

מסורת ייצור היין בפורטוגל ארוכת שנים. פורטוגל ידועה בעולם היין הן בייצור הפורט והן בייצור השעם לפקקים. בפורטוגל אינספור זנים מקומיים המשמשים לייצור יינות מסוגים רבים, יינות פורט, יינות לבנים יבשים וכן ייות אדומים יבשים.

מסורת ייצור היין בפורטוגל ארוכת שנים. פורטוגל ידועה בעולם היין הן בייצור הפורט והן בייצור השעם לפקקים.  בפורטוגל אינספור זנים מקומיים המשמשים לייצור יינות מסוגים רבים, יינות פורט, יינות לבנים יבשים וכן ייות אדומים יבשים. 

הפורטוגלים ייצאו יינות לבריטניה כבר במאה ה-12. במאה ה-17, כאשר הצרפתים והבריטים נלחמו ופסק ייצוא יינות אזור בורדו בעיקר לבריטניה פרח המסחר בין פורטוגל לבריטניה והתפתחו יינות הפורט. יינות אלו התפתחו לאחר שבהובלת יינות יבשים באוניות לבריטניה ושאר מדינות אירופה היה צורך לייצב את היינות. תוספת הברנדי אשר הסוחרים הוסיפו לחביות ייצבה את היינות לאורך המסע. לאחר מכן גילה משפחת סוחרים בריטיים כי הנזירים מוסיפים את הברנדי בעת התסיסה וכך נוצרים יינות מיוחדים מתוקים.  הבריטים והפורטוגלים הסדירו מסחר במיסוי נמוך במיוחד על יינות פורטוגליים ובכך עודדו את ייבוא של יינות אלו.  בשנת 1756 הוסדרו גבולות אזור ייצור הפורט על מנת לשמר את מעמדם של היצרנים באזור. 

בשנות השלושים של המאה ה-20 פרצה מגיפת הפילוקסרה בפורטוגל וזרעה הרס רב.  המשטר הרודני אשר שלט בפורטוגל שנים רבות לא עודד את התפתחות ייצור היין ולאחר נפילתו הגיעה פריחה בענף היין.

בשנים האחרונות הפך אזור הדוארו למוביל בייצור יינות שולחניים לצד יינות הפורט הנפלאים. הניתוק של פורטוגל משאר העולם גרם במידה מסוימת לשימור הייחוד של יינותיה. כיום ישנה מערכת חוקים המסדירה את יינות פורטוגל השולחניים.

DOC – Denominacao de Origem Controlada - המקבילה ל AOC בצרפת, מגדיר את היינות הטובים בפורטוגל עם חוקים ברורים לגבי המקור הגיאגרפי, הזנים ושיטות הייצור.

IPR- Indicao de Proveniencia Regulamentada – אזורים אשר הוכרזו כאיכותיים ובעתיד יהפכו כנראה ל  DOC.

VR – Vinho Regional – מאפשר גמישות רבה יותר ושימוש בזנים בינלאומיים בבלנדים

Vinho de Mesa – יינות שולחניים פשוטים

כיום ישנם אזורים רבים אשר מייצרים יינות מצוינים וזוכים לקבל ציונים מרשימים וביקורות נלהבות ממבקרי היין ברחבי העולם. יינות מיוצרים כיום בכל רחבי פורטוגל, זני הענבים המשמשים לייצור היינות הינם בעיקר זנים מקומיים אשר אינם מוכרים ברחבי העולם. האיחוד האירופי פועל רבות לקידום יינות פורטוגל ועידוד ייצור יינות איכותיים תוך הסדרת החוקים האזוריים, מעמד האזורים והזנים המותרים לשימוש.

 

Bairrada & Dao

בין הדוארו הצפוני ואזור ליסבון שוכנים שני אזורי יין עתיקים אלו בקרבה לים. בבראידה הכרמים נטועים על הגבעות על קרקע המשלבת גיר וחמר. באזור מייצרים מעל 85% יינות אדומים המבוססים בעיקר על הזן המקומי Baga. זן המזכיר בטאנינים ובחמיצות הנוכחים את זן הנביולו. ישנם באזור כ-7000 כורמים השייכים ברובם לקואופרטיבים. באזור מתקיים מחקר מוסדר על מנת להתאים את הכרמים והיינות למאה ה21. החל מ-2003 ניתן לשלב בבלינדים זנים מרחבי פורטוגל ואף זנים בינלאומיים.

באזור דאו הגדול יותר ניכרות ההשפעות של פתיחת פורטוגל לאירופה ולעולם בכלל בצורה הברורה ביותר. מדובר על פלאטו של בזלת בו עובר נהר הדאו ועליו יש בעיקר אדמה חולית. הזנים המותרים לשימוש הינם בין היתר טוריגה נסיונל, טיטו קאו ועוד.

 

 

Alentejano

אזור היין הדרומי הצמוד לגבול הספרדי משלב שמונה DOC  שונים. דרומית לו נמצא רק אזור Algrave.  כשליש מכלל הענבים ליין בפורטוגל נטועים באזורים אלו. מאחר ובמשך שנים ארוכות יצרו מגוון יינות פשוטים יחסית אין באזור מסורת אמתית של ייצור יין והיצרנים החדשים יכלו לפתוח וליצור יינות נהדרים. הפריחה באזור הינה משמעותית ובכל שנה נפתחים יקבים חדשים המייצרים יינות מרשימים. הזנים האדומים הבולטים הינם טמפרניו (בשמו הפורטוגזי ארגונס) וכן הזן המקומי טריקדרה לצד אליקנט בושט אשר הדיע מדרום צרפת. מעבר לכך ניתן למצוא את הזנים הבינלאומיים קברנה סוביניון, וסירה לצד טוריגה נאסיונל שהגיע מצפון פורטוגל. 

 

Madeira

האי הקסום של מדירה שוכן על הר געש יחד עם עוד שני איים הצמודים לו בארכיפלגו – פורטו סנטו, דסרטס. ענבים ליין הינם הגידול העיקרי במדירה מזה כארבע מאות שנה. הכרמים נטועים על אדמת הבזלת בשיפוע מדהים על טראסות עד לגובה של כ-900 מטר מעל פני הים. עם התפתחות הקולוניות האמריקאיות הסחר בנתיב זה התפתח משמעותית. מעבר לכרמים שכבר היו באי פורטו סנטו נטעו כעט ענבי ורדחו ומלווזיה גם במדירה. היינות הציגו חמיצות גבוהה יחסית ועל מנת לאפשר עת המסע הגדול לאמריקה הוסיפו להם ברנדי. הברנדי בשילוב עם המסע התגדלו כנהדרים ליין והוא הפך ליין האהוב ביבשת המתפתחת. כיום מחממים את היינות ומיישנים אותם בחביות, אחר מכן עורכים בלנדים בעיקר מזן הטינטה נגרה מולה אשר הגיע לאי לאחר פילוקסרה וקימחון במאה ה-19.

 

Dourro

עמק הדוארו הינו אזור היין החשוב בפורטוגל. כיום נטועים כרמי הדוארו כ 380,000 דונם. כחצי מהכרמים משמשים לייצור יינות פורט מחוזקים והיתרה לייצור היינות השולחניים הנהדרים של האזור. 

אזור הדוארו מחולק לשלושה תת אזורים:

·       Baixo Corgo – המערבי ביותר, החלק הנמוך של אזור נהר הקורגו אשר זורם אל תוך הדוארו. זה האזור הגשום והקריר ביותר מבין השלושה ובו מייצרים את הפורטים הפשוטים יחסית.

·       Cima  Corgo – האזור המרכזי של הדוארו. פחות גשום וחמים יחסית. מכרמי אזור זה יוצרים את הפורטים האיכותיים ביותר.

·       Douro Superior – האזור המזרחי ביותר, יחסית פחות מפותח למרות הזמן הרב שעבר.  נטיעת כרמים וטיפול בהם באזור זה מצריכים השקעה רבה יחסית.  האקלים פה היבש משלושת האזורים וחמים יחסית.

כרמי האזור עברו טלטלה מאוד גדולה עם הופעת הפילקסרה בסוף המאה ה-19. בשנות הששים של המאה ה-20 החלו לשנות את שיטות ניעת הכרמים ולנסות ליצור טראסות גדולות יותר אשר יאפשרו נטיעה מרווחת יחסית וכן מעבר של טרקטורים קטנים. מעבר לכך החלו לטעת את הכרמים אנכית ולא מאוזן על מנת לפשט את העבודה בכרמים.

באזור ישנם מעל 80 זנים אשר מאושרים לייצור פורט. בפועל רוב היצרנים אינם מכירים או משתמשים ברוב המכריע של זנים אלו.  הזנים החשובים הינם  Touriga Nacional, Tinta Barroca, Touriga Franca, Tinta Roriz (=tempranillo), Tinto Cao . כרמי הדוארו מחולקים לחלקות קטנות במיוחד ולמעטים ישנן חלקות העולות בשטחן על 300 דונם. הכרמים עצמם מחולקים לשש רמות איכות מ-A ועד F. רמת הכרם נקבעת על פי 12 פרמטרים כגון המיקום, החשיפה לשמש, והשיפוע בין היתר.