פריוראט

אזור פריורט הוא סיפור של חזון, התמדה והצלחתם של חמישה ייננים, רנה ברבייר, קרלוס פסטרנה, אלוארו פלאסיוס, דפנה גלוריאן, וחוזה לואיס פרז אשר היו משוכנעים כי ניתן ליצור יינות ברמה בינלאומית באזור ההררי של פריורט מדרום לברצלונה למרות שרבים טענו כי האזור הינו קשה מדי וכי היינות הינם בעיתיים.

אזור פריורט הוא סיפור של חזון, התמדה והצלחתם של חמישה ייננים, רנה ברבייר, קרלוס פסטרנה, אלוארו פלאסיוס, דפנה גלוריאן, וחוזה לואיס פרז אשר היו משוכנעים כי ניתן ליצור יינות ברמה בינלאומית באזור ההררי של פריורט מדרום לברצלונה למרות שרבים טענו כי האזור הינו קשה מדי וכי היינות הינם בעיתיים. 

הגפנים הגיעו לפריורט כבר במאה ה-12 כאשר הוקם המנזר בסקאלה דיי. הנזירים קידמו את ייצור היין במשך הדורות ושמרו על הכרמים ועל היינות מפני השלטונות. כאשר המנזר הועבר לרשות המדינה בשנת 1835 חלה נסיגה ביינות אך הכפרים המקומיים המשיכו לטפח את הכרמים.  השטח ההררי הביא לכך ששטחי הכרמים מחולקים לחלקות מאוד קטנות בין החקלאים בכפרים השונים ומאחר שקשה מאוד להגיע לכרמים הכל נעשה ביד.

בסוף המאה ה-19 היכתה הפילוקסרה גם בפריורט והגפנים נעקרו כמעט עד לאחרון. מחמישים אלף דונם ירד שטח הכרמים לכששת אלפים, בעיקר קריניאן נותר.  במקום הכרמים שתלו המקומיים שקדים, אגוזים ועצי זית (שמייצרים שמן זית מעולה), אך רבים איבדו את פרנסתם ונטשו את האזור בו כל כך קשה לעבוד את האדמה ולהאכיל את המשפחה.  הכפרים הם קטנים מאוד ועד היום האוכלוסיה קטנה למדי.

בשנות החמישים החלו לנטוע כרמים מחדש ותהליך השיקום החל והאזור הוכרז כ DO בשנת 1954. בתחילת שנות השמונים הגיעו לאזור בין היתר רנה ברבייר, חוזה לואיס פרז, ואלווארו פלאסיוס אשר היו עתידים לשנות את פני ייצור היין באזור. הם האמינו כי על מנת ליצור יינות ברמה הגבוהה ביותר, ואשר ישתלבו בשוק היין המתפתח ישנו

צורך לפנות לשיטות עשיית יין מודרניות ולשנות את גידול הכרמים באזור על מנת ליצור יינות עשירים, מלאים ועוצמתיים, אך באותה עת גם נגישים ופירותיים, בניגוד ליינות הקשים והמרים אשר ייצרו באזור עד לאותה עת. הם החלו במהפכה בכרמים וביקבים והקימו את מה שנחשבים היום ליקבים החשובים באזור, קלוס מוגדור, קלוס מרטינט ואלווארו פלאסיוס.

הכרמים באזור גידול זה מטבעם מייצרים יבול קטן ומרוכז ושיטות העשייה החדשות השפיעו רבות על היין. בשנת 2009 זכה האזור להכרה של DOCa כמו זה של ריוחה. הענבים בפריורט דומים לזנים אשר משמשים בדרום צרפת ושונים מהענבים אשר משמשים ברוב חלקי ספרד, הדבר בולט בהיעדרו הכמעט מוחלטת של הטמפרניו.  המעבר לשיטות ייצור יין מודרניות וגישה של עולם חדש מדגימים את החדשנות והתעוזה של חמשת מייסדי האסכולה החדשה באזור ואת המעבר של ספרד בכלל מהשמרנות של ריוחה למקוריות וחידושים.

כרמי פריוראט נטועים כיום כ 17 אלף דונם בגבהים שבין 100 ל-700 מטר על קרקע המשלבת בזלת עם צפחה וצבעה אדום חום. הקרקע הייחודית בפריורט, קרירה ולחה מאחר והביא סופגת את המים בצורה נהדרת לגפנים מאפשרת באזור אשר כמות הגשם הממוצעת שלו היא כ-400 מ"מ בשנה לא להשקות. דבר שבאזורי יין אחרים לא היה אפשרי.

הגדרות היין לפי היישון כפי שנהוג ברוב האזורים בספרד אמנם קיימת בריוחה (קיראנזה, רזרבה וגרן רזרבה), אך בפועל כמעט ואין משתמשים בהגדרות הללו והיינות מתיישנים ברובם מעל 18 חודשים בחביות עץ צרפתיות (חדשות בעיקר) או בשילוב של מכלי עץ ובטון עם חביות עץ או מכלי נירוסטה. בשנים האחרונות אנו עדים למעבר לחביות גדולות יותר ויותר, שימוש פחות בעץ חדש וניסיון לייצר שפה חדשה ומורכבת ביינות פריוראט. הדור השני לחמשת הייננים אשר הפיחו חיים בפריוראט ממשיך ויוצר יינות מהטובים בעולם.