משלוח חינם ברכישה מעל 300 ₪ לרוכשים באתר
שתף כתבההשבוע הגיע אלינו לביקור לכבוד 30 שנה לדרך היין היינן מקאהור פביאן ז'וב. יינן צעיר ונמרץ שמשנה את התפישה של רבים על המלבק המקומי ועל ייננות בכלל.
הוא החל לייצר יין בדומיין המשפחתי שלו בשנת 2006. בזמן הזה למד מקרוב את החלקות שלו, את הזנים ולאט לאט גם את פילוסופיית היין שלו.
קאהור הוא מחוז יין מתפתח. האפלסיון היחידי שבו המוגדר כקאהור, נוסד בשנת 1971. הזן המקומי הבכיר הוא אכן מלבק או Cot כפי שהוא נקרא במקור אך כיום ניתן גם לרשום על התווית "מלבק" שהוא כידוע לכל חובב יין ההצלחה הארגנטינאית של הזן לאחר שהגיע לדרום אמריקה עם מהגרים מאירופה.
יחי הזנים המקומיים, בורדו ראי הוזהרת
נסעתי איתו השבוע בדרך לפגישה עם זאב דוניה מיקב סוסון ים. באזור אשתאול לקראת הפסגה הוא אומר לי " הדרך כאן מזכירה במשהו את הנוף שלנו בקאהור בדרום-מערב המדינה, קצת יותר דרומית מבורדו". רק שאצלנו ההרים בצידי העמק קרובים יותר".
בורדו אמר לי, והמשיך. "נלחמתי בזנים הבורדולזים שלא יכנסו לכאן וישנו את האופי המקומי של אזור היין שלנו. אמנם לא רחוקים אנו מבורדו אבל ליינות שלנו זהות ואופי שונים מהיינות של בורדו."
פביאן מאמין במקומיות. את היינות שלו הוא מרכיב כמעט כולם מהזנים המקומיים. באדומים זה כמובן המלבק, הסינסאו, ובלבנים שנין בלאן ופטיט מאנסנג שכמעט ונעלם בנוף המקומי.
את החלקות הוא מסווג לאיכויות שונות לאחר שהוא מסייר בכל חלקה וחלקה, טועם את הענבים, מבצע אנליזות. אין קיצורי דרך ואין כאן חלקות אריסטוקרטיות כמו בבורגון, אשר ידוע לכל איפה הפרמייר קרו והיכן הגרנד קרו או יינות הוילאג'. הכל ברגליים כמו הנזירים הציסטריאנים שחיו פה לפני הרבה שנים.
המפגש בסוסון ים היה מרתק מבחינתו. יינן צרפתי שלא נכנע לזנים הבורדולזים שיהפכו לרוב המכריע של יינותיו, עם זאב דוניה הישראלי שכבר בשנת 2000 כשהקים את היקב החליט לא להשתמש כלל בזנים הבורדולזים שהיו באותן השנים הלחם והחמאה של התעשייה הישראלית. אנחנו טועמים את השנין בלאן בתסיסה פראית ספונטאנית של זאב. זהו היין הראשון שנוצר בשנת 2017 בתסיסה ספונטאנית בלי להשתמש כלל בשמרים מתורבתים. גם לפביאן ז'וב יין מפורסם על טהרת השנין בלאן. Les Pieces Longues .
לגבי חביות ויישון מאמין פביאן שהמלבק בקאהור מתקשה להתיישן בחביות הצרפתיות הקטנות בנות 225 ליטר. הוא "מתנפח" כדבריו בתוך החבית הקטנה ומקבל אופי פחות אלגנטי וסגור. את היינות שלו הוא מיישן בחביות אלון גדולות מאוסטריה ("פודרים") עם פרופיל עץ ניטראלי לחלוטין ללא השפעה ארומתית על היין הסופי. היין שמתקבל הוא אלגנטי יותר, מתון ובעיקר שתי מאוד. קל לעבור לכוס השנייה. המלבק הארגנטינאי מתאפיין בגוף כבד יותר ואילו זה הצרפתי מציג גוף בינוני בדרך כלל אך עם ארומות מתובלות ופרי רענן בכוס. פרי אדום,עסיסי אך לא מכביד.
כשטועמים את היינות האדומים של פביאן מתגלים יינות עם רעננות. עם מספיק פרי כדי לגרום לכם לחייך אך הדגש הא על אלגנטיות, איזון. לא תחושו כאן בטאנינים שמתפוצצים לכם בכוס. בחלק מן היינות משלב פביאן גם זנים נדירים יותר כאמור והכל על מנת ליצור פסיפס אמיתי של טביעת האצבע של קאהור כי אזוריות או מקומיות הם נכסים חשובים ביצירה של יין. הטרואר מתבטא הרבה פעמים בייננות עם מינימום התערבות בכרם וביקב, עם מינימום השפעה של החבית על הנוזל, עם שמרי בר ועם היינן שעושה את הדברים כמו שאבות אבותיו עשו. ייננות מסורתית כבר אמרנו?
לרכישת יינות פביאן ז'וב >>
