אל תקראו לי ורוד

הרוזה- הכוכב הבלתי מעורער של האביב והקיץ

תשאלו כל חובב יין והוא יגיד לכם שיינות הרוזה ממזמן כבשו את ליבם של הישראלים והם מככבים בכל הזדמנות שאנחנו טועמים יין. בטח בתקופות של אביב וקיץ. לא תמיד היה הרוזה במעמד כל כך מכובד. אם נביט אחורה 10-15 שנים בוודאי שלא היינו יכולים לחזות את "הבום" הגדול של יינות ורודים בגוונים שונים שמצליחים להפוך כל אירוע למשמח במיוחד.

 אז מה קרה כאן תשאלו בוודאי? האם האקלים השתנה? היה כאן חם ולח גם לפני כן. התקדמנו. נחשפנו ליינות מאירופה והעולם הגדול שהביאו שינוי במגמה. המגמה היום ברורה- יותר יין לבן ורוזה ופחות אדום. זה מתאים לנו גם לאקלים. קל לשתות אותם והם לא מכבידים. הרוזה הוא ראש החץ. תראו אותו בכל חנות שמכבדת עצמה. בכל מסעדה יש כמה וכמה יינות רוזה. ישנם יינות רוזה שלקוחים כאילו מהאגדות. מעוטרים בבקבוקים מפוארים כמו מיטב הבשמים.

ויש מספר סגנונות של יינות רוזה ולא אחד. זה הופך את החוויה למגוונת ומסקרנת יותר. בואו נכיר את ארבעת הסגנונות של ייצור רוזה בעולם:

סגנון 1- Limited Skin Maceration : זוהי השיטה הנפוצה ביותר בהכנת יין. השריי קצרה של המיץ על קליפות הענבים האדומים. היות שצבע היין מקורו בקליפות של ענבים אדומים. מושרה המיץ לפרקי זמן קצרים מאוד עם הקליפות שמשחררות את הפיגמנטים של הצבע מקליפות הענבים האדומים (אנטוציאנינים). ההשריות יכולות להיות בין 6 שעות ועד 48 שעות לכל המאוחר.

ככל שההשרייה ארוכה יותר, כך גם צבע הרוזה יהיה עמוק וכהה יותר. לאחר שהיינן מחליט שהצבע מספק אותו, מפרידים את המיץ מהקליפות ומתחילה תסיסה של המיץ ומעבר של הסוכר הענבים בו לאלכוהול. חשוב להדגיש- יינות רוזה באשר הם חייבים להצטיין ברעננות גבוהה וחמיצות מאזנת. רובם ככולם גם יבשים. ישנם גם סגנונות חצי יבשים עם מעט סוכר שאריתי שמורגש על הלשון. אך הסגנון המועדף בדך כלל הוא היבש. הארומות של הרוזה פרחוניות אך לא מדיי. כך שיחמיאו לאוכל ולא יאפילו עליו. מינימאליזם או המושג less is more מתקבלים כאן בברכה. רוב היינות של פרובאנס מיוצרים בשיטה זו וזהו הסגנון שאומץ לרוב גם בישראל. צבע בהיר, חמיצות טובה ומעט פרחוניות.

סגנון 2- Direct Pressing : שיטת ייצור שמאוד דומה לשיטה הראשונה עם השרייה מוגבלת של מיץ על קליפות הענבים האדומים. התהליך מתרחש בזמן הסחיטה במכבש הפנאומטי שסוחט את הענבים. זהו גם הסגנון שמייצר את יינות הרוזה הבהירים ביותר. משהו בגוון של מיץ אפרסקים בהיר. הארומות הדריות מאוד, מעט תותים. גם שיטה זו נפוצה אם כי כי לא כמו השיטה הראשונה.

סגנון 3- Saigne'e Method : שיטה זו מכונה גם "bleeding" , דימום. על פי שיטה זו מייצרים למעשה יין אדום ולא יין רוזה קלאסי. במהלך העשייה מוציא היינן חלק מהנוזל שנצבע בתהליך עשיית היין האדום  ונוזל זה ממשיך לתסוס במיכל נפרד כיין רוזה. שאר הנוזל ממשיך במיכל הראשוני שלו בתהליך של הכנת יין אדום. זוהי שיטה פחות נפוצה אך היינות המתקבלים בה עשירים ומורכבים יותר. יינות של אפלסיון Tavel בעמק הרון מיישמים שיטה זו והיינות שלהם עוצמתיים, מורכבים ומרשימים עם צבע כהה יותר מהרוזה הקלאסי של פרובאנס.

סגנון 4- Blending : שיטה זו היא הכי פחות נפוצה. בלנד של יין לבן ויין אדום. למרות זאת השיטה נפוצה במחוז שמפיין שם מכינים שמפניית רוזה תוך כדי בלנד של יין לבן ויין אדום. ישנם גם אזורי יין של "עולם חדש" ללא מגבלות וסטנדרטים שעשויים להשתמש בשיטה זו. הסגנון של יינות רוזה אלה יכול להיות קל או כבד והכל בהתאם לכמות היין האדום שבו השתמש היינן בעשיית הבלנד.