הרי יהודה והנגב

עובדתית אזור היין של הרי יהודה הוא מהעתיקים שבישראל. באזור הנגב הישראלי ומבואות המדבר הייתה תעשיית יין בעת העתיקה.

מבית שני ועד לימינו- הרי יהודה ארץ היין המתחדשת של ישראל

עובדתית אזור היין של הרי יהודה הוא מהעתיקים שבישראל. הסיפור המקראי יודע לספר לנו על תנופת יקבים סביב בית המקדש בירושלים והיום באזורים רבים סביב בירת ישראל ניתן למצוא שרידים של גתות עתיקות ויקבים היסטוריים. אין לנו אולי משפחות יין כמו באירופה המייצרות יין מאות בשנים, אבל היסטוריה של גידול גפנים ועשיית יין יש גם יש. עולי הרגל שהיו צריכים להגיע לירושלים בשלושת הרגלים נהנו כנראה מ"יין הבית" של מסעדות ואכסניות העיר שאירחה את האורחים.

האקלים של הרי יהודה וירושלים אכן מתאים לגידול גפנים, שהרי הפסגות של ההרים נעות בין 800 מטר מעל פני הים ועד אפילו מעט יותר באזור גוש עציון והסביבה. הקרקעות רובן מבוססות על בלייה של גיר עם אדמה אדומה, "טרה רוסה" בפי כל. מי שמבקר בעמקי הגפנים שמסביב לירושלים יכול לחוש בקיץ חם ויבש ואילו בלילה הטמפרטורות צונחות ומצננות כל מי שנמצא מחוץ לביתו. זה בהחלט טוב לגידול ענבי יין.

 

הסגנון של היין-השלם עולה על סך חלקיו

אם נבדוק טוב נגלה שמרבית השמות הוותיקים של יינות האזור הם בלנדים העשויים מספר זני ענבים. שמות כמו קסטל או צרעה או פלאם, או סוסון ים ועגור המוכרים לחובבי היין הם דוגמא ליקבים ותיקים המייצרים יינות אדומים בעיקר שכולם עשויים ממספר זני ענבים ולא זן אחד בלבד כזן דומיננטי מוביל. העיקרון הוא ליצור מבית הגידול אופי מקומי וייחוד. לא תמיד זן אחד מוביל, דומיננטי ככל שיהיה, מסוגל להגיע לתוצאה הרצויה בגלל שחסר לו אופי מסוים שמאוד מתאים ליינן ולכן בוחרים זן אחר שיאזן, ישלים ויחדד. גישה הוליסטית. לא נדיר לפגוש פה בלנדים שמערבים את הזנים הבורדולזים דוגמת קברנה סוביניון או מרלו יחד עם זני הרון ובעיקר סירה, וגם לא לבנים קלאסיים של שרדונה וסוביניון בלאן שנמצאים יחדיו בבלנד מרענן.

עם הפנים לעתיד

אזור הרי יהודה וירושלים צפוי להתפתח בשנים הקרובות. מספר יקבים כבר נטעו כרמים נוספים בעמקים הסובבים את אזור ירושלים ועד עמק האלה הנמוך יותר. אקלום זנים חדשים וניסיונות בכרם הם דבר הכרחי כנראה על מנת לחפש זהו של מקום. זה יכול כמובן להגיע גם מתסיסות ספונטאניות שיעשו ביקב אך גם באקלום זנים ואיתור "טרוארים" שמתאימים לגידול כרמים חדשים.

הנגב והמדבר- ייננות הדור החדש

אין ספק, אזור הנגב הישראלי ומבואות המדבר תמיד היו חלק מהשיח ההתיישבותי הציוני. אנחנו בוודאי מכירים את זה מבן גוריון שגם קיים את מצוות "נאה דורש, נאה מקיים" והעתיק את ביתו לצריף המפורסם של שדה בוקר, אבל תעשיית יין עתיקה הייתה כאן באזור הרבה לפני חזונו של "הזקן". כל מבקר או תייר שעוצר להתרענן לקפה בעין עבדת העתיקה יוכל לפגוש בארכיאולוגיה של יקבים קדומים. היה כאן יין חברים בעת העתיקה והנבטים הנוודים העבירו סחורות כידוע על ציר זה ויש עדויות שגם יין.

משמעת מים

הוותיקים שביננו זוכרים שפעם הייתה משמעת מים בצבא. היום זה נשמע מופרך. מים הם משאב הכרחי לחיים. של בני אדם ושל גפנים. אמנם באזור הנגב חם ולפעמים חם מאוד, אך עדיין הכורמים מפצים על האידוי של המים בגפן על ידי השקיה שתפצה על כך. בלילה קר. קר מאוד. אזור מצפה רמון מתנשא לגובה של כמעט 800 מטרים מעל פני הים. בוגרי בה"ד 1 בבית הספר לקצינים של צה"ל יודעים היטב על בשרם מהו לילה קפוא במדבר. אפילו שלג יורד לעיתים בהרים הגבוהים. ועדיין ניתן ללא ספק לגדל באזור קשוח זה כרמים ליין איכותיים. צריך רק טפח ולעצב את הכרם נכון וכמובן לא להביא את הגפנים לעקה מוקדמת מדיי. הכל בשליטה.

ובסופו של דבר מתקבל כאן יין עם אופי אחר. הקרקעות ברמת נגב שונות לחלוטין מאלה שבשאר האזורים של ישראל. הן חוליות יותר, עניות בחומר אורגני, סלעיות וטרשיות. זהו מגרש משחקים אחר לחלוטין שמכתיב כללי משחק קשוחים לגפן, אבל מי שתעבור את הגיבוש הזה, תגיע לסיירת הכרם. והסגנון המתקבל הוא מעניין. יינות לבנים יותר מינראליים, פחות עמוסי פרי ודחוסים, אלגנטיים ולפעמים מינימליסטים במובן הטוב של המילה. האדומים יהיו מרוכזים, עסיסיים ומתובלים אך מעט. היעדר לחות במדבר מבטיחה בחלק מן המקרים שגם פחות מחלות ומזיקים יהיו בכרם. הקרקע החולית מבטיחה ניקוז ואוורור טובים. לא סתם ישנם עוד אזורי יין קשוחים בעולם שחלק מכרמיהם מטופחים באזורי אקלים מדברי.

חוות הבודדים בנגב המגדלות כרמים ליין נפוצות יותר ויותר. בין צומת משאבים למצפה רמון הן צצות כמו פטריות, ומגשימות חלק מחזונו של בן גוריון. איזה זנים תפגשו כאן? חוץ מקברנה ומרלו הידועים מצטיינים כאן זנים כמו מלבק (זן ארגנטינאי) וגם השיראז שרגיל לשמש באוסטרליה , פטי ורדו המתובל ואפילו ברברה מצפון איטליה. בין הלבנים מצטיין השנין בלאן וויונייה.  יקבים כמו רמת נגב, מדבר, ננה, יתיר הם רק חלק מהשמות המוכרים לחובבי יין. יקבי בוטיק קטנים אחרים נפוצים אף הם לאורך "דרך היין" המדברית והם יוצרים עניין אמיתי בקרב חובבי יין ומטיילים.