אזור ריוחה המפורסם שהוא מחוז יין גדול, אח מול אזור היין ריברה דל דוארו השכן מדרום מערב הנמצא במחוז קסטיליה ליאון.

הקלאסיקו הספרדי הוא מושג שכל חובב כדורגל מכיר ומצפה לו. משחק הכדורגל בין ריאל מדריד הלבנה מהבירה הספרדית והקטלונים של ברצלונה. הרבה מסורת והרבה יריבות בן שני המועדונים הבכירים של הליגה הספרדית. ואולי אפשר להשאיל את ה"קלאסיקו" גם למגרש של תעשיית היין. אזור ריוחה המפורסם שהוא מחוז יין גדול, אח מול אזור היין ריברה דל דוארו השכן מדרום מערב הנמצא במחוז קסטיליה ליאון.

אין ספק, אזור היין ריוחה הוא המוכר והגדול יותר בקרב חובבי יין בכל העולם, אבל לא נכחיש שגם לאזור ריברה דל דוארו נכסים לא מועטים וגאוות יחידה גם כן. אמנם, ריוחה היה אזור היין הראשון בספרד שקיבל בשנת 1925 את הגדרת ה DO שמגדיר יין לפי אזור, והיה גם הראשון לקבל בשנת 1991 את השדרוג החשוב לאזור יין המסווג כ- DOCa שמגדיר גם איכות של אזור יין. ריברה דל דוארו לעומת ריוחה, קיבל את הסיווג באפלסיון DO רק בשנת 1982. אמנם אחד הכוכבים הבלתי מעורערים ברמה הבינלאומית מייצר כאן יין כבר משנת 1850, והכוונה כמובן ליקב "וגה סיצילה" שהיין שלו "אוניקו" unico נחשב לאחד הנדירים והיקרים בספרד, אך רוב היצרנים החשובים הנודעים יושבים דווקא בריוחה ואף רכשו ברבות השנים יידע רב מתעשיית היין של בורדו שעברה זמנית במאה ה 19 לכרמים של ריוחה עקב מגיפת הפילוקסרה שפגעה קשות בכרמים הצרפתיים.

תינוק שממהר לצאת בשם טמפרניו

בשני האזורים גם יחד שולט הזן האדום הנטוע טמפרניו. טמפרנו בספרדית משמעו- "טרם זמנו", כלומר זהו זן שממהר להבשיל ולכן לעיתים הוא סובל מחוסר הבשלה בגלל ההתעקשות שלו למהר. זהו זן שזקוק לעיתים לעזרת חברים אחרים בבלנד הסופי על מנת לפצות על חסרונותיו. ריוחה מחולקת לשלושה אזורי יין. היוקרתי והגבוה הוא ריוחה אלטה, האזור שפונה לאזור הבסקי, הוא ריוחה אלבסה שגם הוא איכותי מאוד, והאזור האחרון "ריוחה באחה", האזור הנמוך המיועד ליינות שולחן פשוטים יחסית. טמפרניו אם כן שותף יחד עם מזואלו (קריניאן) וגרציאנו בהרכב הסופי של יינות ריוחה אלטה שכן, המזואלו נוטה להבשיל מאוחר עובדה שעוזרת ליין הסופי להגיע לרמת אלכוהול רצויה שהיא בריוחה בדרך כלל 13.5% אלכוהול ולפעמים 14%.והגרציאנו מוסף כדי להוסיף חמיצות ליין על מנת שיוכל לרוץ למרחקים ארוכים בתוך הבקבוק ולשרוד כמתיישן.

זוהי חצי תעלומה, אבל לכאורה לא היינו מצפים מהטמפרניו שיצליח להתיישן שנים רבות, אך ההיסטוריה מראה שיינות ריוחה הקלאסיים משתבחים עם הזמן ובהחלט זה לא נדיר לפגוש ביינות ששורדים יפה גם אחרי 20 שנה ויותר. אזור אלבסה גם הוא כמובן מתבסס על טמפרניו, אך ניתן לפגוש גם בקברנה סוביניון, מרלו ומלבק ומעט גראנש אדום. הזנים הלבנים בשני תתי האזור של ריוחה מבוססים בעיקר על ויורה. והשכן מדרום מערב בריברה דל דוארו מתבסס לעיתים רק על טמפרניו באדומים, והוא מכונה כאן באזור tinto del pais (האדום של הארץ) למרות שהאזור מחייב רק במינימום של 75% מהזן המוביל טמפרניו.

להתיישן בריוחה אל מול ריברה דל דוארו

מבחינת חוקי היישון בחביות האלון הדברים דיי דומים בין שתי היריבות: "קריאנזה" מחייב יישון של שנתיים. שנה בחביות אלון ועוד שנה בבקבוק טרם היציאה לשוק. "רזרבה" מחייבת יישון כולל של 3 שנים. שנה אחת לפחות בחביות אלון ועוד שנתיים בבקבוק. יינות הגרנד רזרב מחייבים יישון כולל של 5 שנים. שנתיים בחביות אלון ועוד 3 שנים בבקבוק לפני היציאה לשוק. ואם שאלתם מה עושה היישון הממושך בבקבוק- הרי שבתקופה זו חמצן שחודר לתוך הקפסולה ופקק השעם מתמוסס ביין ומרכך אותו. מכין אותו לבגרות בעולם שייפתח אליו. היינות הופכים לקטיפתיים ומהנים.

מבחינת האקלים הרי שיש הבדלים משמעותיים, כאלה שמכתיבים את הסגנון של היין. ריברה דל דוארו הוא אזור אקלימי קר וממוזג יותר עם כמות משקעים פחותה בעשרות אחוזים מהשכן מצפון מזרח ריוחה. ההבשלה בריברה דל דוארו לוקחת אם כן זמן רב יותר וזה לחלוטין לא נדיר לפגוש יינות עם 14.5% אלכוהול בעוד שהשכנים מריוחה יסתפקו ברוב המקרים ב 13.5% אלכוהול ולעיתים יצליחו לדגדג את 14% האלכוהול.

ריברה דל דוארו- בריון מרשים אל מול ריוחה אלגנטי

סגנון של יין שנגזר מהבשלה איטית ומיעוט גשמים, מביא ליינות מלאי גוף ומרשימים מאוד. מיעוט המשקעים באזור מביא לריכוז גבוה יותר של צבע מהקליפה, סוכרים וחומרי הארומה ממשפחת הפנולים. יין שפתחתם מריברה דל דוארו יהיה לעיתים שרירי ודשן עם גוון אדום עז. יינות ריוחה יהיו מעט יותר בהירים עם גוף בינוני או בינוני פלוס ופחות אלכוהוליים כאמור. נהר האברו חוצה את ריוחה ומחלק אותה כאמור לשלושה אזורי יין נפרדים, בעוד נהר הדוארו זורם וחוצה את הריברה דל דוארו.

בריוחה קיימים לפחות 600 יקבים ידועים בעוד בריברה דל דוארו קיימים פחות מ 300 יקבים עובדה שגורמת לממוצע היינות בריברה להיות יקרים מעט יותר מריוחה אך לא בפער ניכר או בלתי מתקבל על הדעת. שטח הכרמים בריברה קטן משמעותית מריוחה ועומד על 250,000 דונם בקירוב לעומת מעל 650,000 דונם בריוחה. גם זה בוודאי מביא לפערי מחירים. מבחינת טופוגרפיה הרי ששטחי הכרמים נמצאים בריברה בגבהים שבין 600 ל 1000 מטרים עם משרע טמפרטורות גדול בין יום ללילה, עובדה המיטיבה עם הטמעת חומרי הארומה והצבע בשעות הלילה. ועם נוכחות מרעננת וחיונית של חומצת הענב הנשמרת בתנאי אקלים אלה. גם הכרמים באזור ריוחה נהנים מגובה משמעותי שמגיע ל 700 מטר בכרמים.

שני האזורים מייצרים כידוע סגנונות קלאסיים מוכרים עם רמזים לתבלינים ועישון קל או רמזים לאדמתיות ועור. אבל אם נסכם את ההבדלים בסגנונות, יש הגורסים שריוחה קלאסית כמו בורגון מצרפת בעוד ריברה דל דוארו יזכיר לאחרים את יינות בורדו. אכן, עוד סוג של מפגש ספורטיבי מלא יצרים. המלצה חמה: שני הסגנונות הם סוג של "נכסי צאן ברזל" ולכן אספני היין בינכם בוודאי ירצו דוגמא אחת מייצגת לפחות מכל אחד מזורי היין המבוקשים האלה.

ארטדי, וינו דה גאיין: