ההיסטוריה של בורגון

ההיטוריה הארוכה של בורגון מראה כיצד התפתח אחד מאזורי היין החשובים בעולם

ההסטוריה של ייצור יינות באזור בורגון הינה עתיקה. ישנן עדויות לגפנים כבר במאה הראשונה לספירה, תחת שלטונה של האימפריה הרומית. שם האזור מגיע משבט הבורגונים אשר הגיעו מסקנדינביה ובמשך מאות שנים התקדמו דרומה. החשיבות העיקרית שלהם הינה בהענקת השם כאמור לאזור. כמו כן התגלתה מערכת חוקים המתוארכת למאה החמישית, בה מפורטים חוקים הקשורים לכורמות ויין, אשר היו חלק בלתי נפרד מאורח חייהם.

 תחת שליטתו של הקיסר Charlemagne משושלת הפרנקים (אשר נתנו את שמם לצרפת בסופו של דבר) התפתחו הכרמים בצורה משמעותית. בסופו של דבר , ממלכתו האדירה של הקיסר שרלמן פוצלה לשלושה חלקים בין נכדיו: צרפת במערב, מדינה גרמנית במזרח וחלק נוסף, פחות מוגדר במרכז אשר כלל גם את בורגון.

לנזירים חשיבות עצומה בקידום איכות היינות באזור והם היו אלו אשר נטעו חלקות באזורים הטובים ביותר והשפיעו רבות על הכורמים בדורות הבאים.  לנזירים היו מרתפים לייצר וליישן בהם יין, את הארגון הדרוש לעבודה שיטתית בכרם. כמו כן הקפידו הנזירים על רישום והפרמטרים האלו אפשרו להם לשפר את היינות.  ידוע כי כבר בשנת 640 לספירה נטעו נזירים ממנזר Notre Dame de Beze במה שכיום הכפר ג'ברה שמברטן כרמים.  המנזרים אשר הוקמו על ידי מסדר Citeaux שהקים מנזרים בכל רחבי בורגון, משאבלי ועד לקלו ווגו' הידוע. ליין היו משמעויות דתיות כמובן אך מעבר לכך יין שימש לאירוח והיה חשוב למנזרים להציג יינות ראויים לאורחים. יין גם היה כלי פוליטי וחביות יין נשלחו כל העת לחצר האפיפיור והקרדינלים. ידוע כי בשנת 1364 אסר האפיפיור אורבן החמישי אשר שכן באביניון על משלוח על יין מבורגון, לאחר שכמויות אדירות נשלחו כמתנות או כשוחד. האיסור כמובן לא החזיק מעמד זמן רב.

אנשי האצולה העניקו למנזרים אדמות וכרמים והללו טיפחו אותם וכן החכירו אותם לאכרים שיעבדו את הקרקע.  האצולה מצידה גם חכרה אדמות לאיכרים והללו פעלו וחיקו את הנזירים במקרים רבים וקדמו את איכות היינות.

בשנת 1361 עבר אזור בורגון לשליטת צרפת. מלך צרפת מינה את בנו, Phillip the Bold (פיליפ האמיץ אשר הצטיין כבר בגיל 14 בקרב) לדוכס מבורגונדי. פיליפ ויורשיו הרחיבו את הממלכה בצורה משמעותית והיא כללה בשלב מסוים גם את אזור לוקסמבורג, הולנד והמקון ביו היתר.

כבר בשנת 1395 קבע פיליפ הדוכס מבורגוני כי אין לטעת ולייצר יינות גמאי באזור הקוט ד'אור, אלא להתרכז בפינו נואר. בפועל זנים שונים נשארו בכרמים לאורך מאות שנים. בנו הוא שהגדיר את גבולות בורגון בצפון והכליל את שאבלי וכרמי אוקזר בבורגון. מעבר לכך לא תרם רבות ליין או לבורגון בכלל. יורשיו כבר איבדו את הממלכה והיא חולקה בין צרפת והאימפריה האוסטרית – האימפריה הרומית הקדושה.

לאורך הדורות היינות האדומים נמכרו במחירים גבוהים בהרבה מהיינות הלבנים באזור וברוב הכפרים נטעו פינו נואר ברוב המקרים. רק בעשורים האחרונים ישנו מעבר ברור בכרמי הקוט ד'אור בכפרים הרלוונטיים לשרדונה אשר הפך למבוקש יותר מפינו נואר בחלק הדרומי של הקוט דה בון.

לאחר הכנסתה של הדוכסות מבורגון לצרפת המנזרים איבדו מכוחם ואף מכרו מהמאה ה-17 את הכרמים לבורגנות העולה. לאחר המהפיכה הצרפתית הולאמו כל אדמות הכנסיה וכן אדמות האצולה. כרמי הכנסיה עמדו למכירה פומבית בשנת 1791 ואילו בשנת 1793 עמדו למכירה כרמי האצולה. במכירות אלו קנו בורגנים רבים חלקות ידועות. בתחילה הכרמים עדיין הועברו כחלקות שלמות אך לאורך השנים החל פיצול ומכירת חלקות קטנות בכרמים.

לצד זאת התפרסמו חוקי הירושה הצרפתיים בתחילת המאה ה-19, על פי חוקים אלו הירושות התחלקו שווה בשווה בין כל היורשים במשפחה. לאורך שנים ארוכות התפצלו הכרמים בין הדורות הבאים למצב שבו ליצרנים עשויה להיות אפילו שורה אחת בכרם.

משפחות הנגוסיאנטים המסחריים אשר יישנו, בקבקו ומכרו יינות כבר מהמאה ה-18 עמדו על המשמעות במהרה וכבר בתחילת המאה ה-19 הפכו את היקבים לחברות מסחריות במטרה להעבירם בשלמותן מדור לדור, מה שרוב הדומיינים עושים כיום במטרה לשמר את השליטה והבעלות על החלקות של כל דומיין.

בשנת 1861 הוכרזה הקלסיפיקציה הרשמית של כרמי הקוט ד'אור על ידי וועדה החקלאות הרשמית בעיירה בון. למעשה פורסמה הקלסיפיקציה בצורה בלתי פורמאלית על ידי Dr. Lavalle,   אשר חקר וכתב ספרים חשובים על האזור כבר בשנת 1855 והוא סייע לוועדה לגבש רישום פורמאלי. 

בשנות השלושים תורגמה קלאסיפיקציה זו למערכת ה-AOC  הצרפתית והכרמים דורגו בצורה רשמית. אולם, מאחר וחלק מהבעלים בכרמים לא היו מעוניינים בתשלום מסים גבוה יותר אשר הושת על כרמי הפרמייר קרו והגראנד קרו ישנם חלקות אשר לא דורגו ברמה המתאימה. מעבר לכך, ניתן למצוא חלקות גראנד קרו ואף פרמייר קרו אשר הורחבו מעבר למה שהאיכות הכתיבה הודות ללחצים של הכורמים והיקבים אשר ייצרו יינות מחלקות אלו.

כבר משנת 1851 מקיימים בבורגון כל שנה את מסורת ה- Hospices de Beaune. כל שנה ביום ראשון השלישי של חודש נובמבר מקיימים מכירה פומבית בה מוכרים יינות מכרמי האזור המובחרים אשר נתרמו על ידי היצרנים. הכספים הנאספים הינם תרומה לארגוני צדקה. כרמי ההוספיס הינם מהכרמים הנרחבים באזור ובחלקות נהדרות במקרים רבים.

בתחילת המאה שלטו ביינות בורגון הנגוסיאנטים אשר קנו ענבים ויינות מהכורמים ויישנו את היינות ולאחר מכן שיווקו אותם ברחבי העולם. המשבר הכלכלי בשנות ה-20 של המאה שעברה פגע קשות בכורמים רבים וכך החל הייצור העצמי של הכורמים אשר לא יכלו לשרוד ממכירת ענביהם לנגוסיאנטים. וכן כאלו אשר לא מצאו לעצמם אפיק מכירה דרך הנגוסיאנטים מאחר ויצרו יין בכפרים אשר פחות עניינו לקוחות ברחבי העולם. כורמים אלו החלו לבקבק יינות בעצמם וכיום הרוב המכריע של יינות הקוט ד'אור מגיעים מיצרנים קטנים. התחרות מצד הדומיינים הקטנים הביאה לשיפור ממשי ויוצא דופן ביינות בורגון בכלל. 

לאחר שנות השבעים אשר השפיעו רבות על הכרמים עם טיפולים אגרסיביים ופגיעה ממשית באיכות הענבים, כיום אנו רואים בבורגון חזרה למסורת הטיפול בכרמים עם דגש על שיטות אורגניות וכן שיטות ביו דינאמיות אשר תפסו מקום של ממש בקרב הכורמים.