רבים מחובבי היינות האדומים מבוססי ענבי הסירה/שיראז (ויש משמעות לחילופי השמות, מיד ניגע בה), ואנחנו מכירים כמה כאלה באופן אישי מאד, מזדעזעים במהירות כשמישהו מעז להצהיר שהוא דווקא מחבב יינות כאלה המגיעים מהdown under כלומר מאוסטרליה, יבשת שבה מככב הענב הקלאסי הזה בגדול.

הם יישבעו מן הסתם בשמם של יינות עמק הרון, ובמיוחד באלו המגיעים מהרמיטאג' וקוט רוטי. אין ספק שמדובר בגדולי יינות הסירה שאפשר להניח עליהם יד, לפחות אם תקציבכם אינו מוגבל. אין ספק גם שסגנונם וטעמם הייחודיים אכן מבדלים אותם מכל יין סירה אחר.

אלא שאותם 'טהרנים' מטעם עצמם, לא יבחלו מן הסתם בקברנה שאינו מגיע דווקא מבורדו.

והדוגמא חשובה. משום שבניגוד ליינות מענבי פינו נואר או נביולו, שקשה מאד לשחזר את הטעמים המתקבלים משימוש בהם מחוץ לבורגון ופיימונטה, בהתאמה, יש גם קברנה טוב וקלאסי גם מחוץ לבורדו. ויש גם סירה טוב מחוץ לעמק הרון הצרפתי. במיוחד אם אינך מתעקש להישאר מקובע מדי, ובעיקר לא מעודכן.

ובכן כל מי שנתקל פעם ביין שיראז אוסטרלי- כך מכונה הסירה באוסטרליה, ולא בכדי, מדובר בתת זן אחר- שהיה מתוק וכבד מדי עבורו, יותר מתוק ופרותי וכבד מאשר אפלולי, מפולפל ומתובלן, שלא לדבר על אדמתי ומסתורי כמו יינות הרון במיטבם, וישנם רבים כאלו גם היום, והסתייג ממנו עד, כדאי לו לחשב מסלול מחדש.

וזאת משום שאוסטרליה- אולי מדינת היין המתפתחת ביותר בעולם ובה כרמי השיראז הגדולים בו- לא עוצרת באדום. תרתי משמע. וגם יינותיה האדומים, או השחורים כמעט אם תרצו, יודעים להתפתח, להתבגר ו...לעצור ולחשוב. כן, לפעמים עצירה היא ההתקדמות הגדולה מכולן.

אחרי שנים ועשורים רבים כל כך של גידול ענבי שיראז, גם לאוסטרליה יש כרמים בוגרים וגם, שומו שמיים טרואר משל עצמה, כזה המניב יינות שונים וייחודיים. מזל שזו כתבה בעברית… אף צרפתי לא היה סולח לנו על הטקסט הזה

אחד היקבים המרתקים ביותר בזירה האוסטרלית, הוא יקב 'טו הנדס' ( Two Hands) שאת יינות השיראז שלו, ולא רק אותם, יאמצו כנראה לחיקם וחייכם גם חובבי עמק הרון הגדולים ביותר. ובשתי ידיים..

בספטמבר 1999 (ממש אתמול במונחי יין) נפגשו מייקל טוולפטרי וריצ'רד מינץ במסיבת אירוסין של חבר משותף ועל כוס...שיראז מקומי, החליטו ליצור את גרסתם ליין האוסטרלי המפורסם מכולם. חזונם היה לחלץ את השיראז של מולדתם מדימויו הסתמי, ובעיקר מזה המכליל את כל השיראז מהיבשת הגדולה תחת כותרת אחת של 'שיראז אוסטרלי'. כך נולדה גישתם ה'צרפתית' אם תרצו. לא עוד 'שיראז אוסטרלי' אלא שיראז מעמק בארוסה, שיראז ממקלארן וייל ועוד. אלא שגם זה לא הספיק להם והם החלו לייצר גם שיראז מכרמים יחידניים ספציפיים בתוך אזורי היין האוסטרליים. השמות אולי לא יאמרו דבר, לפחות לא בשלב זה, לחובבי יינות סירה צרפתיים, אבל הטעם לא ישאיר אותם אדישים. לא עוד פרי, פרי ועוד קצת פרי, עטופים בעץ, עץ ועוד קצת עץ. פלפל שחור ושאר תבלינים מגיחים ועולים ולצדם אדמה וכן, גם פרי. אבל איזה פרי.

אבל עזבו אתכם מכל הממבו-ג'מבו המקצועי והלא תמיד נהיר הזה. מדובר ביינות עם אופי ואישיות, ואת זה מכיר ומוקיר כל חובב יין רציני. וכל זה במחיר שגורם למי שהתרגל לשלם מאות רבות של שקלים להחוויר.

ולא רק שיראז מגיע אלינו מ'טו הנדס'. הריזלינג שלהם יבלבל גם את חובבי אלזס וגרמניה המושבעים, על שלל ניחוחות הפטרול שלו, ועוד היד נטויה.

אז נכון, אף יין אוסטרלי, וכנראה שגם שום יין אחר , לא יחליף לעולם את ההרמיטאז' והקוט רוטי של גיגאל. אבל חייו של חובב יין אמיתי לא אמורים ולא צריכים להיגמר בצרפת, גם אם הוא ה'פוץ' הגדול ביותר, אם תסלחו לנו על הצרפתית שלנו. נדמה לנו שגם אלו צריכים לתת צ'אנס ליינות של 'טו הנדס'. הם לא יתחרטו