בורדו לנצח

גם מי שאינו מחבב את יינות בורדו, מאיזו סיבה משונה שלא תהיה, לא יוכל שלא להסכים, או לפחות להבין, שמדובר, ובצדק לשיטתם של החושבים כך, ביינות שהם כנראה אב טיפוס לכל יינות העולם, או לפחות לרובם.

זה לא רק הוותק, היוקרה, המחירים והזמינות (עושים הרבה יין בבורדו, הרבה מאד, בהרבה מאד מחירים). אלו לא רק השמות הגדולים והנוצצים והאגדות שמהן עשויה מיתולוגיית היין.

זה גם, ובעיקר ובעצם לפני הכל, היין עצמו, כמובן. נניח לרגע ליינות הלבנים וליינות הקינוח המהוללים (גם הם אגב, אב טיפוס ושאיפה בלתי מושגת של רוב יינות הקינוח האחרים בעולם) ונתרכז ברשותכם ביינות האדומים.

בורדו מייצרת כבר מאות שנים, יינות שהם שיא של שליטה באחת האומנויות המרתקות והחשובות ביותר בעולם היין. אמנות הערבוב. כל חובב יין מתחיל, יודע כנראה שבבורדו מערבבים. קברנה סוביניון ומרלו, כמובן, אבל גם, לא פחות חשוב, קברנה פרנק והצלע הרביעית, הפטי ורדו. פעם היה כאן גם הרבה מלבק אבל הוא נדד די מזמן לקהור ובעיקר לארגנטינה. גם אצלנו הוא עושה חיל.

בורדו אינה, כמובן, המקום היחידי בו מערבבים את הזנים הקלאסיים הללו. יש הטוענים שקליפורניה היא בעצם הטרואר המושלם לזנים הללו, או לפחות לקברנה סוביניון והמרלו הנחשבים לבכירים שבהם. יכול להיות. אלא שטרואר ביין, אינו חזות הכל כפי שאוהבים לטעון הצרפתים עצמם בדרך כלל. יש חשיבות גם לזנים, יאמרו מה שיאמרו הצרפתים וגם, ואולי בעיקר, לניסיון, המסורת, הידע והגישה הייננית של מי שבסופו של דבר יוצרים את היין מן הענבים שנתן אותו טרואר מסתורי ומהולל.

ובבורדו יש מכל אלו בשפע. דווקא על הטרואר עצמו, אפשר להתווכח. ארץ מישורית ברובה, שמזג האווויר שלה יודע ויכול להיות הפכפך. אבל איפה שהוא בקצה הדרך, מחכה יינן שיודע מה לעשות עם כל אלו.

בדרך כלל. כי בורדו, על אלפי יקביה, מלאה ביינות, איך נאמר זאת בעדינות, מחורבנים. וסליחה על הצרפתית שלנו..

 אלא שהטובים שבם הם לא רק כל כך טובים אלא גם, אין מה לעשות, אב טיפוס כאמור של איך עושים יין. הקברנה סוביניון מעניק ליין את עמוד השדרה המוצק והעומק, המרלו את הרכות, הקברנה פרנק את העשבוניות ותרומה נכבדה לעמוד השדרה ולכושר ההתיישנות  והפטי ורדו את החמיצות המצוינת ורכות מפתיעה  ופחות מוכרת לעתים.

בגדה הימנית שולטים לא עוררין המרלו  והקברנה פרנק  ובשמאלית הקברנה סוביניון והמרלו ריכוך פחות. וכל זה כמובן על קצה קצהו של המזלג.

כל זה טוב ויפה אלא שכאמור, לא שווה כלום אם אנו נאלצים לחפש אחרי הקסם רק ביינות יקרים להחריד. אחת האומניות הגדולות בעולם המסחר ביין, היא הידע והיכולת למצוא יינות בורדו טובים ומענגים במחירים אפשריים.

את זה בדיוק מספקים יינות בורדו החדשים על מדפי רשת חנויות דרך היין.

קחו למשל את יין הרונאן (Ronan) של שאטו קלינה (Clinet) המהולל, אחד היינות הגדולים באמת מתת אזור פומרול שבגדה הימנית. הרונאן מסתמך על 100% ענבי מרלו, מהלך מפתיע אולי בארץ הערבובים אבל לא כשנזכרים בחשיבותו של המרלו בגדה הימנית. היין זכה לציון של 91 נקודות ממבקר היין הבכיר ג'יימס סאקלינג, מבכירי המבקרים והעורכים במגזין היין wine spectator. ניחוחות דובדבנים, פטל, אוכמניות שחורות ופלפל מלווים בטעמי תבלינים ודומדמניות, פה עשיר וסיומת ארוכה ומענגת להפליא

או  למשל את השאטו דו ברואי (Chateau du Breuil) יין מדרגת הקרו בורז'ואה המצויינת מאזור ההו מדוק בגדה השמאלית. 54% מרלו (ללמדכם שלכל כלל יש יוצא מן הכלל וביין הזה, מהגדה השמאלית כאמור, דווקא המרלו הוא הדומיננטי, יחסית) 43% קברנה סוביניון והשאר פטי ורדו. אל טעמי הפרי הבולטים שלו נוסף גם משהו מעושן וחייתי.  יין קלאסי ומפתיע.

ולסיום, מדוע שלא תנסו גם את השאטו קמפילו (Chateau Campillot) גם הוא הגדה השמאלית, מאזור המדוק. היין קיבל את דרגת ה'קרו בורז'ואה'  Cru Bourgeois) לאחרונה והוא מורכב מ48% קברנה סוביניון, כמות זהה של מרלו , ו2% של קברנה פרנק ופטי ורדו. היין מיוצר על ידי טריסטן רוז דז אורדון וז'אן דומיניק וידו, האחראים על ייצור יינות שאטו ברנייר- דוקרו (Branaire-Ducru) המצויין בסן ג'וליין. היין מתיישן כשנה בחביות עץ אלון צרפתי והוא  פירותי מאד, בשרני ושתי להפליא גם כבר עכשיו.

אז כן, לא חייבים למכור כליה או לפתוח פק"מ בשביל בורדו טוב. צריך רק קצת לחטט ולחפש. אבל את זה כאמור, עשינו כבר בשבילכם. לחיים.