מה ההבדל בין יין לבן מבעבע ליין רגיל?

שני סוגי היין מתחילים בתהליך דומה: בציר ענבים (לרוב זנים לבנים כמו שרדונה, פינו נואר או גלרה), סחיטה והפרדה מהקליפות, ותסיסה כוהלית ראשונית שבה שמרים הופכים סוכר לאלכוהול.

ההבדל המרכזי מגיע בשלב השני:

יין רגיל (סטיל): לאחר התסיסה הראשונית, היין עובר יישון (במיכלי נירוסטה או חביות עץ), סינון וביקבוק. אין תוספת גז, היין נשאר שקט.
יין לבן מבעבע: עובר תסיסה שנייה שיוצרת את הבועות באופן טבעי.

יש כמה שיטות עיקריות:

שיטה מסורתית (Méthode Traditionnelle): כמו בשמפניה – מוסיפים שמרים וסוכר לבקבוק, התסיסה השנייה מתרחשת בבקבוק עצמו, והיין מתיישן על המשקעים חודשים עד שנים. זה תהליך יקר וממושך שמעניק בועות עדינות וטעמים מורכבים (בריוש, שמרים).

שיטת שרמאט (Charmat): כמו בפרוסקו, התסיסה השנייה במיכלי לחץ גדולים, זולה ומהירה יותר, מייצרת בועות גדולות וטעמים פירותיים טריים.

שיטות זולות יותר: הזרקת CO2 מלאכותית (פחות נפוץ באיכות גבוהה). תהליך ארוך ומסובך יותר הופך יינות מבעבעים למורכבים יותר, אבל גם יקרים יותר לייצור.