משלוח חינם ברכישה מעל 300 ₪ לרוכשים באתר
שתף כתבהכרמי ניו זילנד הינם הדרומיים ביותר בעולם. הטמפרטורות באי הצפוני גבוהות מאלו בדרומי אולם בכל אחד מהאיים בפני עצמו ניתן להצביע על הבדלי טמפרטורה באזורים השונים.
כרמי ניו זילנד נטועים מעל 200,000 דונם לכל אורך האי הצפוני והדרומי. אזור היין החשוב ביותר בניו זילנד הינו מלבורו בצפון מזרח האי הדרומי, אך התפתחותו היתה מאוחרת במיוחד והחלה רק בשנות השבעים של המאה העשרים. אזור זה אחראי לייצור כמעט 80% מכלל היין בניו זילנד.
הגפנים הראשונות נטעו בניו זילנד בשנת 1819 על ידי כומר בריטי. המתיישב הבריטי הראשון, ג'יימס באסבי היה הראשון לייצר יין בשנת 1836 והוא מכר אותו לחיילים הבריטים אשר הוצבו באיים. לאורך המאה ה-19 וה-20 המשיכו המתיישבים לצרוך כמויות גדולות בהרבה של בירה מאשר יין.
במחצית השניה של המאה ה-19 נפגעו הכרמים בניו זילנד מפילוקסרה וכן מפגעים נוספים כגון קמחון. בניגוד לכורמים בכל רחבי העולם אשר בעקבות פגעי הפילוקסרה נטעו גפנים על קנות אמריקאיות עמידות לפילוקסרה, בניו זילנד בחרו באופציה אחרת ונטעו זן היברידי אמריקאי בשם איזבלה שהיה הזן הנטוע ביותר במדינה עד לשנות הששים של המאה העשרים.
עם חתימת הסכמי הסחר בין אוסטרליה וניו זילנד לאחר מלחמת העולם השניה ופתיחתו של השוק הניו זילנדי לייבוא אוסטרלי וכן יינות מכל רחבי העולם, היינות המקומיים לא עמדו בתחרות והתעשייה המקומית דשדשה במקום. עקב כך פנו בעלי היקבים לממשלה בבקשה להגנה בדמות מיסוי גבוה על יינות יבוא ונענו. בשלב זה ייצור היין התרכז באי הצפוני בלבד ולא היו כרמים באי הדרומי וייצור היינות לא היה מוכוון ליינות איכותיים.
תכנית ההגנה הממשלתית על הייצור המקומי הביאה עמה השקעה בכרמים וביין, מה שהביא לעודף עצום בשניהם במהלך שנות השמונים. במסגרת תכנית ממשלתית נעקרו רבע מכרמי המדינה. מדיניות זו סייעה לתעשיית היין בעקירת כרמים שלא התאימו לטרואר הניו זילנדי והתאמת זנים שונים לאזורי היין החלקי המדינה השונים, שכן לא נאסר עליהם לטעת גפנים מחדש.
לאורך כל המאה ה-19 וה-20 נשלט שוק היינות הניו זילנדי וכן שוק האלכוהול בכלל על ידי חוקים נוקשים במיוחד ועל צרכנים היה לעמול קשה על מנת לקנות יינות, בירות או אלכוהול. רק לאחר כ-150 שנה, החלו בניו זילנד לייצר יינות איכותיים למטרות ייצוא.
כרמי ניו זילנד הינם הדרומיים ביותר בעולם. הטמפרטורות באי הצפוני גבוהות מאלו בדרומי אולם בכל אחד מהאיים בפני עצמו ניתן להצביע על הבדלי טמפרטורה באזורים השונים.
הזנים הבולטים בניו זילנד הינם סוביניון בלאן, שרדונה, פינו נואר, קברנה סוביניון וכן מרלו. כיום ישנם יצרנים רבים הפונים גם לפינו גרי, גווירצטרמינר וכן בוחנים זנים נוספים. הסוביניון בלאן הניו זילנדי הינו יין עשבי ומהנה, והוא אשר כבש לניו זילנד מקום חשוב בעולם היין.
מרלבורו
פיתוחו של אזור מרלבורו הגיע לאחר שהאגרונום של חברת מונטנה חיפש אזור יין חדש באי הדרומי כאשר לא מצאו מקום להתרחב בו באי הצפוני. הוא קבע כי מרלבורו אשר בשלב זה לא היה בה כרם אחד (למעט ניסיון אחד בשנות השבעים של המאה ה-19 אשר לא צלח לייצר יין). לאחר חילוקי דעות וגיבוי לעמדתו מצד מומחים בינלאומיים הקימה החברה את היקב הראשון במרלבורו – יקב ברנקוט בתחילת שנות השבעים. בסוף שנות השמונים של המאה העשרים זכו יינות הסוביניון בלאן של האזור להצלחה מסחרית ולציונים נפלאים ממבקרי היין ברחבי העולם. שטח הכרמים הלך וגדל באזור וכיום אזור מרלבורו אחראי לייצור של כ 80% מכלל היין בניו זילנד.
