יינות הסופר טוסקנים הפכו על פיהם גישות וחוקים רבים בעקבות יצירתם.

קטגוריית יינות ה IGT הוכרזה בשנת 1992. זאת לאחר מאבק בחוקי היין של שנות הששים. עם איחוד איטליה בסוף המאה ה-19 נפלו המחיצות בין הנסיכויות והאזורים השונים בכל רחבי איטליה והתפתחה מערכת תחבורה בין האזורים השונים. יזמים שונים החלו לשנע יין ברחבי המדינה ולייצר מגוון יינות מקומיים בכל אזור ולמכור אותם באיטליה ואף לייצא. יינות כמו קיאנטי, וולפוליצ'לה שבוונטו ועוד, האזורים ההיסטוריים של איטליה הפכו לשמות ידועים ברחבי העולם, יינות פשוטים במחיר סביר מאוד

חוקי היין של שנות הששים באיטליה נוצרו על מנת להגן על המסורת של כל אזור ואזור ולשמור על ייחודם. המאבק בכל אחד מהאזורים בקביעת חוקי היין היה מלבד הגדרה גיאוגראפית (לרוב הרחיבו את אזורי הייצור החשובים המקוריים והוסיפו להם טרוארים פחות מתאימים), גם חוקים לייצור היינות בכל אזור ואזור. הבעיה היחידה היתה שהחוקים בהרבה מקרים או שמרו מסורות שלא היטיבו עם ייצור יינות איכותיים ולא התחשבו בידע החדש שנצבר.

יצרנים רבים החלו לפעול מחוץ לחוקים אלו ולייצר יינות שולחניים (אסור להתיחס לשנת הבציר או האזור ביינות אלו) איכותיים במיוחד. טוסקנה היתה המרכז ליינות אלו. יינות אלו שלבו לעתים זנים בינלאומיים כמו במקרה של יקב סאסיקאיה אשר שיווק בשנות השבעים יינות מבוססי מרלו וקברנה אשר נטעו באזור בולגרי עת היו שם רק מטעי אפרסקים ושדות תותים בשנת ב-1948. יצרנים כמו איזולה אי אולנה בקיאנטי קלאסיקו אשר החלו לייצר קיאנטי מ-100% סנגו'בזה אשר אזור על פי חוקי ה DOC של קיאנטי קלאסיקו הינם דוגמא נוספת.

בשנת 1971 החלה משפחת אנטינורי לייצר את היין הקרוי Tignanello המשלב סנג'ובזה עם מעט קברנה סוביניון ומיושן ב Barrique. ראשית הייצור של שני יינות אלו מסמל את קו פרשת המים בעולם היין האיטלקי. עד מהרה נוספו להם יינות מיקבים כגון אורנליה ועוד.

החוף הטוסקני

לאחר ניסיון כושל לטעת כרמים ולבנות יקב באזור בולגרי על ידי הברון ריקאסולי במהלך המאה ה-19, בשנות הארבעים של המאה העשרים נטע המרקז אינססה דלה רוקטה כרמי קברנה סוביניון מאחר ואשך לייצר יינות הדומים ליינות המדוק בבורדו. אחייניו, בני משפחת אנטינורי החלו לשווק את היין בבציר 1968. יין זה עתיד היה לקרוא תיגר על שיטת ה DOC באיטליה ולשנותה בסופו של דבר. בשנות השמונים החל לודוקיבו אנטינורי לטעת את כרמי אורנלייה סמוך יותר לים מתוך אמונה כי הקרבה לים תסייע ביצירת יינות איכותיים יותר. כיום אורנלייה הינו אחד מהיקבים החשובים בעולם.

כרמי בולגרי התגלו כמתאימים במיוחד לקברנה סוביניון ויינות ה DOC בבולגרי מיוצרים ממרלו, קברנה סוביניון וסנג'ובזה. בעבר לא ניתן היה ליייצר יין מזן בודד אולם לאחרונה שונו חוקי ה DOC וכיום יינות אלו מוגדרים אף הם ביינות DOC. בחלק הדרומי של בולגרי לכיוון Val di Cornia DOC ניתן למצוא אדמה עם אחוז חמר גבוה יותר, הנהדרת למרלו. הדבר נכון גם ל Val di Cornia DOC עצמו.

ינות טוסקנים נוספים

היין האדום האחרון ברשימת האדומים של ה DOCG הוא הקארמיניאנו. באזור קטן זה משפרים את האיכות של הסאנג'ובזה ע"י הוספת ענבי קברנה סוביניון ביחס של עד 10%. התוצאה הינה יין עם סיומת בורדולזית, ועם האלגנטיות והחום של יין איטלקי.

היין הלבן היחידי מטוסקנה הכלול ב DOCG הוא ה"ורנאצ'ה די סאן ג'ימיניאנו" שבחלק המערבי של אזור הקיאנטי. בזמנו הוא עבר יישון אך עכשיו הוא נמכר כיין צעיר ללא יישון.בסך הכל יש בטוסקנה יותר מ 20 יינות המסווגים כ DOC . רבים מהם מיוצרים בכמויות קטנות לתצרוכת מקומית.

עוד יין טוסקאני אופייני הוא יין הקינוח Vin Santo(אם כי הוא מיוצר גם באזורים אחרים). מייצרים אותו בשיטה המסורתית על ידי הנחת הענבים על מסגרות עץ תחת גג כך שיתייבשו במשך כל החורף. הנוזל שסוחטים מענבים אלו מכיל הרבה סוכר ומוכנס לחביות בנות 50 ליטר עם מעט שיירים מן העונה הקודמת. התסיסה בחביות אלו נמשכת בין 3 ל6 שנים.

בתחילת שנות התשעים הוסדר ייצור יינות אלו עם הוספת קטגוריה ה-IGT – Indocazione Geografica Typica. עם השנים גם הוסגר DOC מיוחד לאזור בולגרי שלחוף הים בטוסקנה בה מיוצרים חלק חשוב מיינות אלו כגון אורנליה, יינות גאיה בבולגרי ביקב קא'מרקנדה. לא כל האזורים באיטליה אמצו את הקטגוריה החדשה ובפיאמונטה לדוגמא בחרו להרחיב את קטגוריות ה DOC וליצור DOC חדשים בהם חופש הפעולה לייננים רחב בהרבה.