הטרואר וההיסטוריה של היין בישראל

ממצאים ארכיאולוגים ברחבי ישראל מצביעים על כך שיין היה נפוץ במיוחד כבר אז והיתה תשומת לב לפרטים כגון מיקום הכרם, גיל הגפנים וכן לשנת הבציר. עת הבציר הייתה חגיגית וליין היה חלק חשוב באורח החיים, מאחר וליין היה מקום בתפילות בית המקדש. בתקופה הרומית המשיכו הפיתוחים והיינות השתפרו ונשמרו בצורה יותר טובה לאחר גילוי השעם.
לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית הופסקה עשיית היין בישראל לזמן ממושך.

יין עם התחדשות הישוב היהודי בארץ ישראל

התפתחות היין בישראל בעידן המודרני החלה בעצם באמצע המאה ה-19, עם הקמתו של יקב משפחת שור בירושלים בשנת 1848. במקביל פתחה משפחת טפרברג בית מסחר ליין. אירועים אלו לא היו מנותקים מעידודם של אישים כגון משה מונטיפיורי לטעת גפנים וליצור יין. השפעת תנועת ההשכלה באירופה וזרמים אינטלקטואלים אשר קידמו את התחדשות העם היהודי ויצירת בית לאומי בישראל השפיעו על היהודים בארץ ישראל. בתחילת שנות החמישים נוסדו יקבים  נוספים בירושלים ונטעו כרמים באזור צפת.

בשנת 1870 הקימה משפחת טפרברג את יקב אפרת המייצר יין גם בימינו. במקביל הוקם יקב נוסף בבית הספר מקווה ישראל אשר נתמך על ידי אגודה צרפתית שהכשירה יהודים לעבודת אדמה. מקווה ישראל היה הראשון לטעת זנים אירופאים בארץ ישראל ובוגרים רבים של בית הספר הפכו לכורמים.

במימון הברון אדמונד דה רוטשילד, אשר האמין כי ייצור יינות כשרים יאפשר ליצור בסיס כלכלי איתן לקהילה היהודית המתחדשת בארץ ישראל, נטעו כרמים בין השנים 1883-1902 וכן הוקמו היקבים בראשון בשנת 1882 בראשון לציון ובזכרון יעקב בשנת 1890. הברון ייבא ענבים מדרום צרפת, כגון קברנה סוביניון, פטיט ורדו, מלבק, קריניאן, מורבדרה, מוסקט, סמיון ואליקנט גרנאש בין היתר. הכרמים נטעו במושבות מזכרת בתיה, רחובות, נס ציונה, גדרה, בת שלמה, ראשון לציון, זכרון יעקב, פתח תקווה ובמושבות נוספות. לרוע המזל, מגפת הפילוקסרה פגעה בארץ ישראל בשנים 1890-1891. לאחר מכן שיקמו את הכרמים עם כנות עמידות בפני פילוקסרה. בשנת 1906 הוקם קואופרטיב אשר ניהל את היקבים והכרמים. קואופרטיב זה, כרמל מזרחי עתיד היה להיות הגורם הדומיננטי בעולם היין הישראלי עד לשנות השמונים.

אירועים ברחבי העולם כגון מלחמת העולם הראשונה, המהפיכה הקומוניסטית ברוסיה וכן האיסור על יצוא יינות למצרים פגעו אנושות בייצוא היינות מארץ ישראל וכרמים רבים נעתקו. עם זאת, המשיכו להיווסד יקבים חדשים כגון סגל, תנובה, רובין, סטוק ועמיעז וכן הוקם מכון היין הישראלי. זנים חדשים נטעו עם הגעת העליה מגרמניה בשנות השלושים ובהם גמאי, פינו נואר, ויונייה, סליבנר וכן שנין בלנק. עם זאת יש לציין כי הרוב המכריע של היינות אשר יוצרו בתחילת הדרך היו יינות לקידוש. 

 

מהפיכת האיכות ביינות ישראל

בשנת 1973 פורסם דו"ח של פרופסור קורנליוס האיוו מהמחלקה ל Viticulture & Oenology באוניברסיטת דיוויס שבקליפורניה אשר ביקר בישראל בשנת 1972 וקבע כי אדמת הגולן והאקלים השורר באזור הינם אידאלית לגידול גפנים ליין.  בשנת 1976 ניטעו הכרמים הראשונות באזור ובשנת 1983 שווקו היינות הראשונים מיקבי רמת הגולן תחת המוטו "איכות מעל לכל".  היקב, תחת בעלות של ארבעה קיבוצים וארבעה מושבים ברמת הגולן. השקיע רבות בפיתוח כרמים איכותיים וציוד חדיש. הייננים הוכשרו בקליפורניה ומומחים בעלי שם ייעצו ליקב הצעיר. בעבודה מול כורמים התעקשו ביקב על יבולים נמוכים וענבים איכותיים ליין בניגוד לתפיסה המקובלת בעבר על פיה הכמות הינה החשובה ולא איכות הענבים.  הצלחת יקבי רמת הגולן בארץ ובעולם השפיעה רבות על תעשיית היין בישראל.

בשנת 1989 הוקם יקב מירון כיקב בוטיק משפחתי ראשון בישראל. בשנת 1990 הוקם יקב מרגלית על ידי ד"ר יאיר מרגלית ובעקבותיהם הוקמו עשרות יקבי בוטיק. בשנת 1988 נטע אלי בן זקן את הכרם הראשון בהרי ירושלים והחל לייצר יין בשנת 1992.  בשנת 1993 הוקם בצרעה יקב צרעה על ידי הכורם והיינן רוני ג'יימס ז"ל קידם את גישת ה"טרואר" בישראל ופעל לייצר יינות מכרמים יחידים המייצגים הטרואר בצורה הטובה ביותר. כיום היקבים בישראל מייצרים יינות איכותיים וזוכים לביקורות טובות מאוד ממבקרי היינות החשובים בארץ ובעולם.

מאת תחילת תהליך זה ניתן להצביע על שינויים  משמעותיים בייצור היין בישראל. הדגש בייצור עבר מיינות לצרכי דת ויינות לבנים ליינות אדומים יבשים. כמו כן ישנה נטיעה רבת היקף של כרמים חדשים ליין. בישראל יש כיום מעל 200 יקבים סך הכל כאשר מייצרים יינות מזנים רבים ומגוונים כגון קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, סירה, גרנאש, מלבק, טמפרניו, קריניאן, זינפנדל, שרדונה, סוביניון בלנק, שנין בלנק, ויונייה, ריזלינג, גווירצטמינר וכן מוסקט וארגמן.

 

אזורי היין בישראל

ישראל מחולקת לחמישה אזורי יין עיקריים אשר מחולקים לתתי אזורים נוספים:

הגליל: אזור הגליל המשתרע מגבול לבנון ועד לאזור העמקים כולל בתוכו את רמת הגולן, הגליל העליון, גליל תחתון ותבור. ברמת הגולן נהנים הכרמים מהגובה הרב, מאדמת הבזלת ומהאקלים.  ברחבי הגליל ישנה בעיקר אדמת טרה רוסה.

השומרון: אזור השומרון כולל בתוכו את מורדות הכרמל וכן הכרמים סביב בנימינה וזכרון יעקב וכולל בתוכו את תתי האזורים של הכרמל והשרון. הקרקע בכרמים הינה גירית ברובה.  יקבים רבים באזור מייצרים יינות מכרמים באזורים נוספים כגון הגליל, הרי ירושלים וכן הנגב.

שמשון: אזור שמשון כולל בתוכו את מרגלות הרי יהודה וכן את השפלה הדרומית והכרמים סביב רחובות לראשון לציון בין היתר. תתי האזורים הינם דן, עדולם וכן לטרון. הקרקע מורכבת מאדמות חימר, אבן סיד וטיט והאקלים הינו חם מאוד בקיץ עם חורפים מתונים. יקבים רבים באזור מייצרים יינות מכרמים באזורים אחרים ברחבי הארץ.

הרי ירושלים: אזור הרי יהודה משתרע מצפון לירושלים ועד לחברון. באזור מגוון טרוארים, ומיקרו אקלימים והיקבים נהנים מגובה רב יחסית ומהאקלים הקריר והמגוון. תתי האזורים הינם בית אל, ירושלים וכן דרום הרי ירושלים.