Analytics
דילוג לתוכן דילוג לתפריט דילוג לחיפוש תפריט נגישות

כל האמת על יין רוזה

מור דניאל 13/07/17 00:00
כל האמת על יין רוזה

איזה יין שתו פה פעם? איך מייצרים יין רוזה? ולמה לכל הרוחות הוא וורוד? .

האם שאלתם את עצמכם איזה יין שתו פה פעם?

לא לפני עשור או מאה אלא הרבה יותר, אי שם בהיסטוריה הרחוקה מאוד, לפני אלפי שנים. מה הוא היין שקיבלו כשדרכו כאן על אשכולות ענבים בגתות העתיקות, אלה שפזורות גם כאן אצלנו וכמובן שמהוות גם חלק מהנוף באזורים רבים בעולם. איך היין הזה נטעם? מה היה הצבע שלו? התשובה לשאלה האחרונה היא – ורוד! במחקר רווחת הדעה שהיין האדום הראשון היה בעצם יין רוזה שהתקבל מדריכה של ענבים אדומים והשרייה של התירוש שלהם על הקליפות (בהן מרוכז הצבע) ללילה אחד בלבד. כלומר הרוזה שאנחנו שותים כאן היום הוא למעשה יין היסטורי ואנחנו חייבים לתת לו את הכבוד לו הוא ראוי. אז מה עוד חשוב לדעת על היין העתיק הזה? חודש רוזה בדרך היין זה זמן טוב לעצור לרגע ולהרעיף שבחים על היין הורד הזה, כי באמת מגיע לו!

איך עושים את זה? הרי אין דרך אחת ויחידה ליצר רוזה! ולא מדובר בסתם יין שהדבר היחיד שמייחד אותו הוא צבעו הוורוד. אז במשפט אחד: רוזה מייצרים מענבים אדומים אותם מעכו והשרו על הקליפות שלהם השרייה קצרה מאוד (בין יממה אחת לשתיים). חלק מהבדלי הטעם בין יינות הרוזה השונים קשורים כמובן לאופן ההכנה שלהם, במילים אחרות לשיטת היצור אותה בחר היינן ליישם, ואלו הם:

 

  1. השריה (MACERATION) – השיטה הקלאסית. מעיכה והשריה קצרה מאוד של הענבים האדומים והפרדה מהירה של התירוש מהקליפות. משך ההשריה הוא שקובע את עוצמת הצבע של היין הסופי. בדרך כלל היינות המתקבלים משיטה זו יהיו בעלי אופי קל ומרענן ואחוז האלכוהול יהיה נמוך יחסית.
  2. דימום (SAIGNÉE, BLEEDING) – השיטה הכלכלית והרווחת ביותר בעולם כיום (כ-90% מיינות הרוזה מיוצרים בשיטה זו) ועיקרה סילוק של מעט מהתירוש ממיכל התסיסה של הענבים האדומים המיועדים לייצור יין אדום. כך למעשה מגדילים את היחס בין קליפות לבין תירוש במיכל התסיסה ומתקבלים יינות אדומים עשירים בטעם ובצבע. מהתירוש הוורוד שרוקן מהמיכל מתקבל רוזה עשיר בעל אחוז אלכוהול גבוה יחסית. 
  3. סחיטה ישירה (VIN GRIS) – סחיטה ישירה, ללא מעיכה של הענבים האדומים והפרדה מהירה של התירוש מהקליפות. התוצאה היא יינות רוזה עדינים מאוד בעלי גוון ורוד חלש יחסית. בעבר הייתה זו שיטה הייצור העיקרית שיושמה בתעשיית הרוזה הצרפתית משום שהיא הבטיחה יינות מרעננים ונעימים.
  4. ערבוב (BLENDING) – השיטה של השמפניה הוורודה! ערבוב של מעט יין אדום עם יין מבעבע שצבעו לבן. שיטה זו איננה מקובלת בעולם היין למעט אזור שמפיין שבצרפת בו מיוצרות מרבית שמפניות הרוזה בשיטה זו. שמפניה תמיד אוהבת להיות יוצאת דופן!
  5. סינון דרך פחם פעיל – שיטה טכנית מאוד ולא כל כך מקובלת, אם כי אפשרית, במיוחד להצלת יינות בעייתיים. כתוצאה מסינון יין אדום דרך פחם פעיל מתקבלים יינות רוזה בעלי גוון חיוור.

 

אז אחרי כל המפרט הטכני הזה איך יודעים מה לשתות? איך בוחרים? ועל מה ממליצים? יינות הרוזה הפופולאריים ביותר בעולם ובצדק מגיעים מספרד ומדרום צרפת: האזור הים תיכוני שלה שכולל את פרובאנס, את דרום עמק הרון ואת לנגדוק-רוסיון. 

כשאומרים לי רוזה האזור הראשון שקופץ לי לראש הוא פרובאנס, על נופיה המרהיבים שפרט לחמניות, לבנדר, שרף, רוזמרין, ערער, טימין ועצי זית תמצאו בה גם המון המון כרמים מענביהם מיצרים יין אדום, לבן וכמובן שרוזה המהווה 88% מסך כל יצור היין באזור. היוונים מאסיה הקטנה היו הראשונים לנטוע כרם באזור ולחשוף את הפוטנציאל הטמון בו עם הקמתה של מרסיי, עיר הבירה של המחוז, בשנת 600 לפנה"ס. למעלה מ-36 זני ענבים שונים גדלים באזור הזה, הם עשו את דרכם אל הכרמים בהשפעת תרבויות שונות שישבו בו: הקרלונגים (קרל הגדול), האימפריה הרומית הגדולה, רוזני טולוז, הקטלונים, בית סבוי, רנה מאנז'ו וממלכת סרדניה. מבין זני הענבים הבולטים באזור ניתן למנות את זני הענבים האדומים: הגרנאש, הסירה, המורבד והקריניאן והלבנים המרסאן, הרוסאן והורמנטינו שגדלים בסביבה אקלימית יוצאת מן הכלל: הרבה שמש ומעט גשם, ימים חמימים ולילות קרירים, רוח ים תיכוני חמימה לצד רוח המגיעה מהרי המיסטרל. כמו האקלים גם האדמה באזור מורכבת ומגוונת: אדמות גיר בחלק המערבי של פרובאנס וצפחה, גרניט וולקן בחלקה המזרחי. הפסיפס האדמתי, האקלימי וההיסטורי הם שהופכים את פרובאנס לבית גידול למגוון רחב כל כך של זני ענבים שבחלקם פופולריים ומוכרים בעולם ובחלקם מיוחדים לאזור זה בלבד. פרובנאס מחולקת לתשעה אזורי יינות איכות (AOC) והקוט דה פרובנאס הוא הגדול מבניהם ובו מיוצרים 75% מכלל יינות האיכות של האזור, כרמיו נטועים על גבעות מרהיבות בסמוך לים התיכון והבסיס ליינות הרוזה המופקים מהם הינם זני הגרנאש והסינסאו ולצידם עשוי לככב גם זן הטיבורן המקומי.

ומה אם בא לי רוזה מורכב יותר? כזה שלשתות אותו זה אולי קרוב לחוויית שתייה של יין אדום. התשובה היא היין שאהבו לואי ה-14, מלך צרפת (1715-1643) והסופר אונורה דה בלזק, זה שעומד מאחורי יצירה ספרותית שאתם בטח מכירים, אבא גוריו, הרוזה מטאבל, אזור היין שממוקם בדרום עמק הרון, לא רחוק מפרובאנס, מרחק נסיעה קצרה מאזור השאטונף דו פאפ המפורסם בו תמצאו את טרואר מיוחד במינו שכולל כרמים הנטועים על טרסות אדומות המרוצפות חלוקי נחל ואדמת לס וגיר. גם כאן האקלים כולל מעט משקעים והרבה שמש, אך בשונה מרוזה מפרובאנס יינות הרוזה של האזור מתאפיינים בגוף מלא ובמורכבות בלתי רגילה שמתקבלים כתוצאה מהשרייה ארוכה יחסית של ענבים אדומים ולבנים (9 שני ענבים עיקריים גדלים באזור והגרנאש והסינסאו בדרך כלל שולטים בבלד) על הקליפות.

אז אחרי שקיבלתם קורס מזורז ביינות רוזה הגיע הזמן לצאת אל החנויות ולקנות, כי אולי עכשיו למצוא את הורד המושלם עבורכם תהיה משימה קלה יותר. מירבל מהקוט דה פרובאנס, טאבל של פריין, וספרינג אנג׳ל, גרי דה מרסלאן של רקנאטי, רוזה רמים של טריו, לה ג׳מאל רוזה סינסאו ויינות רוזה נוספים מחכים לכם על המדפים צמאים לעזור לכם לצבוע את מקרר היין שלכם בצבע הכי מרענן ונעים הקיץ הזה – ורוד!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הצטרף למועדון החברים שלנו

וקבל הטבות ומתנות

להצטרפות  >